יהודה גדל בשדמות מחולה, בן לדב ותהילה ואח לשישה.
מגיל צעיר, עבד יהודה ברפת, שיחק כדורסל ושחמט, והרבה לקרוא ספרי הגות, עיון, היסטוריה ומורשת קרב.
מתוך תחושת שליחות עמוקה וחיבור לשרשרת הדורות הישראלית, התגייס יהודה לצבא לסיירת גבעתי, התקדם במסלול הפיקוד והיה למפקד מוערך המוביל את חייליו בעוז ובענווה תוך רגישות ואכפתיות לכל חייל. בתפקידו האחרון שימש כמפקד פלוגה בסיירת גבעתי.
בבוקר שמחת תורה תשפ"ד לחם יהודה עם חייליו בקיבוץ נחל עוז, יחד לחמו והצילו משפחות רבות.
ביום שישי, י"ט בחשוון (3/11/24), התמקמה סיירת גבעתי במתחם מבנים שטוהר קודם לכן ממחבלים. לאחר שדווח על תנועה חשודה באחד הבתים, הלך יהודה עם הקשר ושניים מחייליו, גלעד ניצן ויונדב לוינשטיין לוודא שאין חיילים במבנה על מנת למנוע ירי דו"צ.
כשהתקרבו למקום, הבחינו בחוליית מחבלים גדולה. יהודה וחייליו לא היססו והסתערו קדימה לעבר המחבלים. כשהוא פצוע קשה ותוך שהוא משיב אש, הספיק יהודה לעלות לקשר ולכוון את הכוחות לכיוון ההתקלות.
החוליה הסתתרה במקום עם נשק רב במטרה לפגוע בפלוגה כולה בשעת מנוחה. כתוצאה מהקרב ההירואי של יהודה וחייליו ניצלה הפלוגה כולה.
יהודה, איש אמונה בעולם המעשה, זכה להוקיר את הזכות לחיות בדור של גאולה בארץ ישראל והובא למנוחות באדמתה.